תגליות וקולוניאליזם. זו התקופה שבה פרצו אנשי אירופה את המחסומים הפיזיים והמנטליים, שהגבילו את המרחב הגיאוגרפי של פעילותם מאז ימי קדם, גילו חלקי עולם חדשים, פתחו קשרי מסחר שהקיפו את כדור הארץ כולו והחלו בהשתלטות קולוניאלית על חלקי עולם אחרים. המחקר ההיסטורי עוסק לא רק הגורמים שאפשרו פריצה זאת, אלא גם בהשלכותיה על אזורים אחרים של כדור הארץ, ובמגעים בין אנשי אירופה לאוכלוסיות, לנופים וליצורים שאיתם באו בני אירופה במגע.
הרנסנס. תהליך מודע זה של התחדשות התרבותית, שהחל באיטליה והתפשט אחר כך על פני אירופה כולה, הצמיח תובנות חדשות ומחודשות לגבי מהות ההשכלה, תכניה, ומשמעות החיים עלי אדמות. עליית דמותו של המשכיל החילוני, ועליית חשיבותן של השפות המודרניות בתרבות המשכילים הן מהתוצאות הבולטות של מפנה זה. היחס בין תדמית התקופה בעיני מעצביה – כעדין של התחדשות – לבין הדיאלקטיקה של המשכיות לשינוי המאפיינת אותה במבט בדיעבד, היא מנושאי הדיון המרכזיים בחקר הרנסנס.
רפורמציה ורפורמציה שכנגד. בתקופה זאת נשברה אחדותו הדתית של המערב. המאבקים הדתיים ומלחמות הדת וההסדרים שהתגבשו בעקבותיהם שינו את מסגרות האמונה שאפיינו את החברה של ימי-הביניים. האמונה הדתית המשיכה להיות גורם מרכזי, אך המציאות שיקפה אי-הסכמה בנוגע לגאולה בעולם הבא והדרכים להשגתה. עליית המדינה המודרנית הולידה מערכת מגוונת של יחסים בין המדינות השונות למוסדות הדת שבתחומן. ציד המכשפות, שהגיע לשיאו דווקא בתקופה זו, ממחיש את מורכבות תהליכי המודרניזציה בתחום האמונה.
המהפכה המדעית. במהלך מה שאנו קוראים "המהפכה המדעית" קרסה סופית התפיסה, כי כדור הארץ מהווה את מרכז היקום – על כל המשתמע מכך. חוקי התנועה על פני הארץ ובחלל, ההמשגה המתמטית של הפיסיקה, והמעבר לגישה המשלבת הגות מדעית עם ניסיון והתבוננות היו ממאפייניה הבולטים של המהפכה הזו גם בתחומי ידע אחרים.
ההשכלה. אפשר לראות בתנועת ההשכלה תנועת מחאה וביקורת של אנשי סֵפֶר ואינטלקטואלים שניהלו מערכה לשינוי דעות ולתיקון מוסדות החברה והמדינה משלהי המאה הי"ז ועד למהפכה הצרפתית (1789). משכילים אלה היטיבו לנצל את אמצעי התקשורת החדשים – בעיקר העיתונות – כדי לחשוף לאור התבונה ולשיפוטה של דעת-הקהל דעות ותופעות מיושנות, כמו גם מעשי עוול ודיכוי, ובכך יצרו את התנאים לכינונה של חברה אזרחית פתוחה ומשוחררת מכפייה דתית ופוליטית. השפעת התנועה הייתה ניכרת לא רק במערב, אלא אף במזרח אירופה, וברוסיה במיוחד.
התפתחות טכנולוגית. העת החדשה המוקדמת מתאפיינת בהתפתחויות, שאפשרו פריצות דרך מהותיות. המצאת הדפוס הוזילה לאין שיעור את מחיר הספרים והפכה אותם למוצר נגיש לציבורים נרחבים. התפתחות חרושת המתכת אפשרה שימוש יעיל בנשק חם – מכשיר חיוני בעלייתה של המדינה הריכוזית ובהשתלטותם של בני אירופה על חלקי עולם שונים. פיתוח שיטות חדשות של בניה ימית וניווט ימי אפשרו את ההפלגות לאסיה, לאמריקה ולחלקי עולם מרוחקים. האצת הפיתוח הטכנולוגי במאה ה-18 הכשירה את הקרקע למהפכה התעשייתית, אשר עתידה הייתה לשנות באופן מהותי את החברה המערבית.
חברה. בתחום החברתי מאופיין פרק זה בעלייה דמוגרפית, בהופעתן של ערי ענק ובעליית הבורגנות – הן ככוח חברתי והן ככוח פוליטי. רוב האיכרים היו כבר חופשיים מבחינה משפטית, בניגוד לימי-הביניים, אך הם עדיין חיו בצל הרעב, המגפה והמלחמה. התקופה מתאפיינת גם בהבדלים אזוריים ניכרים בכל הקשור למוביליות מרחבית וחברתית, בהגירה אל מעבר לים ובהקמת חברות קולוניאליות. התמורות הקשורות במעמדן של נשים ובמבנה המשפחה בתקופה זאת מהוות מוקד לדיון ער בקרב היסטוריונים.
כלכלה. במהלך תקופה זו הפכה הכלכלה האירופית במידה ניכרת לקפיטליסטית. העושר הופק עדיין במידה רבה מנחלות קרקעיות, אך במקביל לכך עלתה במאה ה-17 התפיסה המרכנטיליסטית, שראתה בסחר הבין-לאומי וביתרונות שניתן להפיק ממנו בכל ארץ וארץ את הבסיס העיקרי לעושרן של אומות. ההתפשטות הקולוניאלית של אומות אירופיות התבססה במידה רבה על תפיסה זאת, והמאבקים שהתנהלו ביניהן נועדו לבסס את מעמדן במערך הסחר הימי הבין-לאומי. הכלכלה הכפרית שולבה במידה רבה במגמות אלה.
המדינה המודרנית במציאות ובהגות. דגמים שונים של התארגנות מדינית התגבשו באירופה בעת החדשה המוקדמת: המודל המונרכי, עם גרסאות שונות של ממשל – מלוכה פרלמנטרית בסגנון אנגלי או מלוכה אבסולוטית בסגנון צרפתי, המודל הרפובליקני (בצפון איטליה, בשווייץ ובארצות השפלה), והמודל הרוסי האימפריאלי. בעיות חדשות של שלטון – החזקת צבא קבע, קביעת דפוסי הפעולה של מוסדות ייצוגיים, ארגון מערכת ממשל בירוקרטית ופיננסית, וגיוס משאבים להבטחת תפקודם של כל המוסדות האלה הם סוגיות מרכזיות שאיתן התמודדו החברות האירופיות. התגבשות המוסדות לוותה ביצירה עשירה של הגות פוליטית מן הרנסנס ועד עידן הנאורות.
לקריאה נוספת:
ביבליוגרפיה עברית למאות החמש-עשרה והשש-עשרה (בנימין ארבל)
